Mark was a huge figure on "the applicability of mathematics", which wasn't really my thing. But his refined attention to the way mathematics is used, revealed to me a whole new world of richness, within the seemingly "elementary" mathematics of numbers - their addition and multiplication. My cognitive account of his view on that became the center piece of my PhD, which was reformed to revolve around it (even helping me make progress after getting stuck for years on my cognitive account of Russell's paradox, which I still haven't fully cracked).

הקורס האחרון שפרופ' מרק שטיינר העביר כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית לפני יציאתו לגמלאות היה "ויטגנשטיין: חקירות פילוסופיות" (סמסטר א, 2009-2010). האירוניה הויטגנשטיינית יחד עם חוש ההומור של "פרופסור" - כך ביקש פרופ' שטיינר שנפנה אליו - היה שילוב מנצח, והקורס היה נהדר (סיכמתי הכל, מי שרוצה עותק שיכתוב בפרטי).

לא הייתי מאוד קרוב לפרופ' שטיינר ולא למדתי אצלו המון קורסים. אבל בקורס שלמדתי אצלו התחלתי להתעסק בכל מה שקשור לשפה דתית (הנושא של התזה שלי) ואצלו כתבתי את העבודה הראשונה שלי בנושא. בנוסף, אצלו העמקתי, לראשונה, בהגותו ויטגנשטיין המאוחר ונאלצתי )לשמחתי( לקרוא לעומק את כל ספרו 'חקירות פילוסופיות'. לכן, אני חב לפרופ' שטיינר המון שכן הוא זה שחשף והרחיב את עולמי בכל הנוגע לתחום העניין המרכזי שלי. אני מצרף מספר סיפורים קצרים אשר מעידים, לפחות למיטב ידיעתי, על אופיו:

עטתי על ההזדמנות הראשונה שהייתה לי ללמוד אצל שטיינר. השמועות סביב שמו עשו אותו לדמות נהדרת עוד לפני שהספקתי להכירו: האיש שהעביר כבר הרצאה לכיתה ריקה כי לכך התחייב, על תכנית הטלויזיה שהזמינו אותו לקחת בה חלק ולנתח לוגית נאומים של פוליטיקאים, ועוד.

בשיעור הראשון היו כשלושים תלמידים, בשני - עשרים, ולבסוף נשארנו כשנים עשר עד סוף הסמסטר. הנשירה הייתה בעיקר כי שטיינר לא בא בשביל למלא לסטודנטים עוד חלון במערכת - שטיינר בא כדי לקרוא ויטגנשטיין, ומי שרוצה לקרוא באמת, שיצטרף. ומי שלא, מוזמן ללכת והכל בסדר. היה משהו מאוד קשה בו ובהוראתו, אך גם כן ומרשים מאוד.

היום נפטר ממחלת הקורונה הפילוסוף והמורה הנפלא מרק שטיינר. כמו מאות סטודנטים, הכרתי את מרק לראשונה בקורס הנפלא בפילוסופיה של המדע, קורס בזכותו דורות שלמים של תלמידי פילוסופיה באוניברסיטה העברית מכירים את התחום בצורה רצינית ומעמיקה. כובד הראש של מרק עורר יראת כבוד אולם ההומור הנפלא שלו ריכך את האווירה המאתגרת בשיעורים.
בהמשך, למדתי אצל מרק קורס על דוד יום שהיה הקורס שהשפיע על מחשבתי הפילוסופית יותר מכל קורס אחר.

לפני שהתחלתי את הקורס שלמדתי עם מרק, הזהירו אותי שמרק לא כל כך מלמד, אלא בעיקר מספר סיפורים. ואכן, אני חושב שאפשר להגיד במידה גבוהה של ביטחון שבערך חצי מהזמן בכל שיעור עבר בלשמוע סיפורים עם קשר רופף בלבד לחומר של הקורס. מה שאף פעם לא הבנתי זה למה סטודנטים מתלוננים על זה. מרק היה מספר סיפורים מעולה ומצחיק; ואפילו שהעברנו חצי מהזמן בסיפורים,