עטתי על ההזדמנות הראשונה שהייתה לי ללמוד אצל שטיינר. השמועות סביב שמו עשו אותו לדמות נהדרת עוד לפני שהספקתי להכירו: האיש שהעביר כבר הרצאה לכיתה ריקה כי לכך התחייב, על תכנית הטלויזיה שהזמינו אותו לקחת בה חלק ולנתח לוגית נאומים של פוליטיקאים, ועוד.

בשיעור הראשון היו כשלושים תלמידים, בשני - עשרים, ולבסוף נשארנו כשנים עשר עד סוף הסמסטר. הנשירה הייתה בעיקר כי שטיינר לא בא בשביל למלא לסטודנטים עוד חלון במערכת - שטיינר בא כדי לקרוא ויטגנשטיין, ומי שרוצה לקרוא באמת, שיצטרף. ומי שלא, מוזמן ללכת והכל בסדר. היה משהו מאוד קשה בו ובהוראתו, אך גם כן ומרשים מאוד.

בכל פעם שאחד הסטודנטים הרים ידו שלא כצורך, ללא שאלה אמיתית, אלא רק בכוונה להתרברב ולגעת בנושאים שאינם קשורים, שטיינר לקח נשימה עמוקה, עייפה, ובלי להתייחס המשיך בשיעור. לא מתוך חוסר כבוד לתלמיד, אלא מתוך כבוד גדול לטקסט.

מתוך פוסט מחשבון הפייסבוק האישי של אלי: https://www.facebook.com/ebisrael/posts/10223480056015994