איתמר וינשטוק-סעדון, תלמידו בחודש האחרון, כותב:

לצערי, למדתי רק שיעור אחד אצל פרופ' שטיינר - השיעור הראשון שלי היה השיער האחרון אותו העביר לפני שבועיים. השיעור היה מרתק, מחכים (ומשעשע, כדרכו), אבל לא על כך רציתי לספר. בשבוע טרם התקיים השיעור, עברה כל האוניברסיטה להוראה מקוונת. ככל התלמידים הרשומים לקורס, קיבלתי מייל מפרופ' שטיינר, שנכתב בו: "בהתאם להנחיות האוניברסיטה הקורס הזה יעבור ללמידה מרחוק ZOOM. בינתיים איני יודע להפעיל ZOOM אבל מקווה ללמוד... האם מישהו יכול להגיד לי אם קיבלתם את המייל הזה מהMOODLE כי אינני בקי כל כך בMOODLE. במקרה אני עצמי בבידוד עד יום ה הבא. הרבה בריאות, מ.שטיינר" למחרת, פרופ' שטיינר שלח לנו בקשה שהוא רוצה לבדוק כמה דברים באותה תכנת ZOOM, ואם אחד מאתנו יכול להיכנס לקישור כדי לבדוק כמה דברים בZOOM. החלטתי להתנדב למשימה. נכנסתי לקישור וכך צצתי לפתע בתוך מחשבו של פרופ' שטיינר. התחלנו לנהל שיחה דרך התוכנה, וגיליתי אדם מלא בסקרנות והתלהבות לבחון כל פיצ'ר של התוכנה. הוא ביקש ממני ללחוץ על כפתורים שונים, והתלהב מהפונקציות השונות. הוא גם אמר לי שבמובן מסויים, התוכנה הזו אפילו טובה יותר משיעורים פרונטליים 'רגילים' – שכן על פרצופו של כל תלמיד כתוב גם השם שלו, מה שמאוד יקל עליו בזכירת שמותיהם של התלמידים (שלעתים מבקשים ממנו המלצה והוא אפילו לא בטוח לגבי שמם). הוא סיפר לי כיצד הנכד שלו, שלומד בתלמוד תורה, מצליח ללמוד דרך הZOOM, ואם שם זה עובד יפה – אין כל סיבה שזה לא יעבוד כך אצלנו. אבל לא ידעתי לאן נכנסתי. באותו ערב, לאחר שסיימנו את השיחה, קיבלתי עוד פעמיים מייל אישי (דרך אותו MOODLE מהמייל הקודם בו פרופ' שטיינר אמר כי הוא לא כל כך בקי בו), שהזמין אותי לסשן חדש של בדיקת התוכנה. וכך מצאתי את עצמי שוב ושוב מבלה עם פרופ' שטיינר כשאני נכנס לקישור ובודק איתו דברים נוספים בזום. נפעמתי מהרצון ללמוד וההתלהבות מהתוכנה שלו. כמי שמלמד בעצמי דרך ZOOM, התחושה הבסיסית שלי ביחס לזה הייתה חשש וחשדנות לא מועטים, ואילו פרופ' שטיינר היה נדמה כאילו מבחינתו מדובר בחוויה חדשה ומעניינת, שהוא נלהב לבחון ולהתאמן בה. וכך, בזכותו, אני (דור ה-Y!) למדתי דברים חדשים על הZOOM, אבל גם על סקרנות, עניין, תשוקה לגילוי עולמות חדשים ומבט משועשע מעט יותר על הדברים.

מתוך: קובץ מכתבים מאת תלמידיו ותלמידויות של מרק ז"ל