רפאל קרויזר, שהיה תלמידו לפני כמה שנים, כותב:

פרופסור שטיינר היה דמות של תלמיד חכם ירא שמים ששילב באישיותו ובגאונותו חשיבה ביקורתית חדה ובהירה, יחד עם דבקות שורשית ומיוחדת בשמירת התורה והמצוות.דמותו הייתה נר לרגליי וכן לחבריי החרדים בבואנו בשערי האוניברסיטה העברית בכלל ובחוג לפילוסופיה בפרט. ר' מרק גילם באישיותו אידיאל טיפוס של איש המעלה הבז להבלי העולם ואינו כורע ברך בפני הבעלים המתחלפים. אהבת התורה שלו הייתה מיוחדת במינה והייתה לו הערכה עצומה לתלמידי חכמים, אך יחד עם זאת הוא לא נכנע לתכתיבים חברתיים חיצוניים ועסק באמת ובבירורה. פן מיוחד באישיותו היה מידת הענווה והפשטות שבה הוא נהג. למרות גאונותו הרבה ופרסומו בעולם האקדמי בתחומו, הוא היה עניו וחביב לתלמידיו ודיבר עם אנשים כשווה בין שווים ללא שמץ של התנשאות. בשנים האחרונות הוא היה בא מידי פעם ללמוד בבית הכנסת רמח"ל בהר נוף וזכיתי לקיים אתו מספר שיחות בנושאי החברה החרדית. מאוד עניינה אותי דעתו ולמרות ביקורות שונות שהיו לו, הוא חיזק אותי מאוד בדבקותו באמת ובהבחנה בין עיקר לטפל, בין דברים מהותיים לבין דברים חיצוניים. אני זוכר במיוחד את כעסו על המחשבה שיכול להיות גיור ללא קבלת מצוות מוחלטת. נאה לקרוא עליו את דברי המהרש"א (בחידושי אגדות מסכת סוטה דף מד עמוד א) שהיו רגילים על לשונו, על שיעור הקומה ההולך ונבנה אצל האדם, אשר לימוד התלמוד הוא הכשרה למעשים טובים ולאחר מכן מגיע השלב של 'דרוש וקבל שכר' על ידי העיון בחכמה שעליה אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת. פטירתו במגפה ללא שנספד כהלכה, מתאימה למהלך חייו שלא החזיק טובה לעצמו ומותירה חלל בלב תלמידיו ומוקירי זכרו על דמות נפלאה שתמשיך להוות מופת והשראה לשילוב של לימוד תורה ויראת שמים עם העמקה ועיון בדברי חכמה.

מתוך: קובץ מכתבים מאת תלמידיו ותלמידויות של מרק ז"ל