שלומית ויגודה כהן, שפרופ' שטיינר הנחה אותה בעבודת המאסטר, כותבת:

משפחת שטיינר היקרה, למדתי אצל פרופ' שטיינר ז"ל במהלך לימודי התואר השני שלי, והוא אף היה מנחה עבודת המאסטר שלי. שיטת ההוראה של פרופ' שטיינר הייתה ייחודית. בתחילת השנה, הוא היה מחלק רשימת שאלות לפי סדר השיעורים. בראשית כל שיעור, היה על התלמידים להגיש את התשובה לשאלה (באורך כעמוד) ופרופ' שטיינר היה מחלק בחזרה את התשובות של השבוע הקודם עם הערות וציון. כך למעשה, הכיר פרופ' שטיינר היטב את תלמידיו גם לפני שהגישו לו עבודות סמינריון או רפרט וגם אם הללו לא היו מהמשתתפים הפעילים בשיעור. פרופ' שטיינר היה מתבל את השיעורים שלו בבדיחות רבות. אותי, הבדיחות שלו מאוד הצחיקו – הן אומנם חזרו על עצמן, אבל זה רק הוסיף להן חן. עם זאת, פרופ' שטיינר הקפיד גם לשמור על הדרת כבוד וריחוק מסויים. פעם אחת בשיעור, פנה אליו תלמיד צעיר בשמו הפרטי. פרופ' "אני השם הפרטי שלי זה פרופסור". שטיינר ענה מיד: השיעורים של פרופ' שטיינר היוו עבורי הנאה אינטלקטואלית צרופה, והוראתו השפיעה ועודה משפיעה רבות על החשיבה הפילוסופית שלי. לכתו בטרם עת היא אבידה גדולה ואני מבקשת להשתתף בצער המשפחה. צר לי שבנסיבות הנוכחיות אין באפשרותי להגיע לנחם באופן אישי. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

מתוך: קובץ מכתבים מאת תלמידיו ותלמידויות של מרק ז"ל