check
ברכות חמות לד"ר עמי גרינפלד על סיום עבודת הדוקטורט | החוג לפילוסופיה

צרו קשר

ראש החוג: ד"ר נלי טאלר
 
יועץ תואר ראשון: ד"ר פרסטון וורנר
 
יועץ תואר שני: ד"ר אהרן סיגל
 
רכזת החוג: לימור אילון
limorp@savion.huji.ac.il 
טלפון 02-5883759, פקס 02-5883572
שעות קבלה: ימים א-ה 11:30-14:30
חדר 45403 (4503) הפקולטה למדעי הרוח

 

 

 

ברכות חמות לד"ר עמי גרינפלד על סיום עבודת הדוקטורט

19 מאי, 2019

הרשות לתלמידי מחקר אישרה את עבודת הדוקטורט של חברנו, ד"ר עמי גרינפלד.

עמי כתב תחת הנחייתו של מיכאל רובק את עבודת הדוקטורט.

ברכות חמות לעמי ולבני/ות משפחתו, וגם למיכאל. בשעה טובה ובהצלחה בהמשך הדרך!

 

תקציר העבודה 

הפנומנולוגיה המוקדמת של אדמונד הוסרל כביקורת תבונה תאורטית ופרקטית

מחקרים רבים העוסקים בפילוסופיה של הוסרל מתמקדים בפנומנולוגיה, מבלי לבחון את המסגרת הרחבה יותר בה מתפתח ומופיע הפרויקט הפנומנולוגי. עבודת דוקטורט זו ייחודית בכך שהיא מנתחת את הבעיות שהניעו את הוסרל לפתח את הפנומנולוגיה, מראה כיצד המאפיינים הבולטים של השיטה הפנומנולוגית מתייחסים לבעיות הללו, ובכך מעידים על נחישותו של הוסרל לפתור אותן. ציר ההתפתחות של השיטה הפנומנולוגית, התמקדות הפנומנולוגיה בתודעה, והמשימות שהפנומנולוגיה נוטלת על עצמה, משקפות ביקורת מקיפה על הגישות הפילוסופיות המקובלות לביסוס יסודות התבונה התיאורטית והמעשית.

עבודת הדוקטורט מורכבת מחמישה פרקים, המהווים שלוש יחידות תמטיות.

שני הפרקים הראשונים עוסקים במסגרת הפילוסופית ביחס אליה מופיעה הפנומנולוגיה של הוסרל. הפרק הראשון מנתח את העימות של הוסרל עם שתי אסכולות פילוסופיות בנוגע ליסודות הלוגיקה: פסיכולוגיזם לוגי, והעמדה המנוגדת לה, המכונה בדרך כלל "אנטי-פסיכולוגים" או "לוגיקה נורמטיבית". הטענה המרכזית בפרק זה היא שבאמצעות ניתוח האופן בו גישות אלו מפרשות את הלוגיקה, והביקורת אודות אי-הבנתן את יסודות הלוגיקה, הוסרל מגבש את עמדתו ומפתח את הדיסציפלינה התיאורטית של לוגיקה טהורה.

הפרק שני בוחן את ההתפתחות ההיסטורית והשיטתית של המחשבה האתית המוקדמת של הוסרל (1897-1914), ובמיוחד את מיסודה של הדיסציפלינה התיאורטית של אתיקה טהורה (הכוללת אקסיולוגיה ופרקטיקה פורמלית). הטענה המרכזית בפרק זה היא שישנן שתי השפעות עיקריות על החשיבה האתית המוקדמת של הוסרל: הבנתו של ברנטאנו את האתיקה כדיסציפלינה פרקטית (Kunstlehre), והדין וחשבון האמפירי והפורמלי של החוקים האתיים, המיוצגים על-ידי יום וקאנט בהתאמה. השפעות אלו מתמזגות לעיקרון הפרקטי הגבוה ביותר של הוסרל, שהוא ביטוי לתועלתנות רציונלית.

הפרק השלישי בוחן את פיתוחה של השיטה הפנומנולוגית, ומראה כי ניתוח של הספקנות הדוגמטית, שמטבעה היא פסימית, הוא שדחף את הוסרל לפתח את המתודה הפנומנולוגית שלו. אני טוען שהודות לשלוש תובנות שנרכשו מניתוח המניעים לנפילתו של הספקן בדוגמטיות, הוסרל קרא לאמץ גישה ספקנית-ביקורתית לפרקטיקה של הפילוסופיה, גישה שבהיותה חיובית וקונסטרוקטיבי, מנוגדת לספקנות הדוגמטית. ספקנות ביקורתית זו אינה אלא פנומנולוגיה. לשיטה הפנומנולוגית תפקיד מרכזי בחשיפת התשתית הקוגניטיבית עבור הדיסציפלינות התיאורטיות של הלוגיקה הטהורה והאתיקה הטהורה, על ידי הבהרת האופן שבו הסובייקטיביות, כלומר, התודעה האינדיבידואלית, מתנסה ומכירה משמעות אובייקטיבית, אמת, ערכים, ותוקף .

הפרקים הרביעי והחמישי, המהווים את היחידה התמטית השלישית של עבודת הדוקטורט, בוחנים את הניתוחים הפנומנולוגיים המוקדמים של הוסרל, שנערכו בין השנים 1901 ו- 1913. בפרקים אלה אני דן בקשרים שבין תפיסת האינטנציונאליות של הוסרל לבין הניתוח הפנומנולוגי החושף ומבאר את האינטנציונאלית מצד אחד, והפרויקט הפילוסופי הרחב יותר של מתן מסגרת ספקנית-ביקורתית מקיפה עבור התבונה התיאורטית והמעשית מצד שני.

הפרק הרביעי עוסק בתיאוריה האינטנציונאלית המוקדמת של הוסרל, כפי שהיא מופיעה במחקר הלוגי החמישי, ומתמקד בניתוח הפנומנולוגי הביקורתי של הרעיון הגנרי של אקט או ניסיון אינטנציונאלי. אני מראה שהניתוח הפנומנולוגי של אינטנציונאליות – מכוונות התודעה לאובייקטים והבאתם למודעות - הוא רכיב מרכזי בפרויקט של הוסרל לעיגון הרעיון של המדע בבסיס מוצק, שכן הוא קובע כי זהו אותו אופן התנסות שביסוד התבונה התיאורטית והמעשית.

הפרק החמישי בוחן את הניתוח הפנומנולוגי של המינים הטהורים של ניסיון אינטנציונאלי, עוקב אחר האבולוציה שלו מהופעתו במחקר הלוגי החמישי (1901), דרך מספר שינויים המתרחשים בהרצאות על האתיקה של 1908/1909, ועד לניסוח המלא והמוחלט שלו באידאות I (1913). בפרק זה אני מראה שהניתוח הפנומנולוגי של המינים הטהורים של ניסיון אינטנציונאלי מאפשר להוסרל לחקור את הקטגוריות השונות של אקטים אינטנציונאליים הרלוונטיים לדיסציפלינות התיאורטיות של הלוגיקה הטהורה והאתיקה הטהורה, וכן לבסס את התזה שלו כי האקטים התודעתיים של אווידנציה, באמצעותם  מעגנים את הידיעה ומשיגים שיפוטים מוסריים ורצוניים נכונים, ניתנים לביטוי והבהרה במסגרת מושגית אחת. הפרק בוחן את המושגים המרכזיים של המסגרת הקונספטואלית הגנרית הזו, ובכללם הבנה (Auffassung), איכות וחומר כ"מומנטים" מופשטים התלויים זה בזה, נומינליזציה, אקטים חדי- ורבי-קרניים, אובייקטיפיקציה והיעדר-אובייקטיפיקציה, וכו'.